בדרך לאיחוד האירופי עוצרים ב-BRICS?
אופיר דיין
עריכה: גליה לביא
ב-2009 החליטו ברזיל, רוסיה, הודו וסין, ארבע מדינות שאמנם מוגדרות מדינות מתפתחות, אך אשר יש להן השפעה גדולה על הכלכלה והפוליטיקה העולמית, לא להסתפק במקום הצנוע השמור להם בבמה הבין-לאומית ולהקים את ה-BRICS, אליו הצטרפה ב-2010 דרום אפריקה. הארגון נועד לתאם בין חמש המדינות הללו מדיניות כלכלית ופוליטית כדי להעצים את כוחן והשפעתן. ההוכחה הטובה ביותר להצלחתן היא רשימת החברות המתארכת בארגון. מאז הקמתו אושרה חברותן של ארבע חברות נוספות - מצרים, אתיופיה, איראן ואיחוד האמירויות הערביות - כולן בינואר השנה, 2024. מהלך התרחבות משמעותי זה יכול להעיד על כך שרק לאחרונה, לאחר ביסוס מעמדו של הארגון בעיני המדינות המתפתחות, בשלו התנאים מבחינת חמש המייסדות להרחיבו.
נוסף על ארבע החברות שהתקבלו לארגון, ישנן לא פחות מ-43 מועמדות שהוזמנו או הביעו עניין בהצטרפות, מתוכן 17 כבר הגישו בקשה רשמית. בין המדינות שהגישו בקשה להצטרף לארגון ניתן למצוא מדינות כמו ונצואלה הלעומתית למערב, בלארוס אשר ניצבת לימינה של רוסיה במלחמה, אזרבייג׳ן שכנתה השיעית של איראן ותימן ממנה החות׳ים פועלים. כל אלה ואחרות אינן מועמדות מפתיעות. המועמדות המפתיעה, ואולי אף המדאיגה מבחינת המערב, היא מועמדותה של טורקיה, שהוגשה רק החודש (ספטמבר 2024).
בניגוד למדינות החברות האחרות, טורקיה חברה בברית נאט״ו, מה שהופך אותה לשותפה אסטרטגית של צבאות המערב. טורקיה היא גם מדינה מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי, אף שהתהליך תקוע ולא נראה שיגיע לכלל מימוש. חוסר המוכנות של האיחוד האירופי לקבל את טורקיה השפיע מאוד על ההחלטה לבקש להצטרף ל-BRICS. הקשיים שמערים האיחוד האירופי בפני טורקיה, והתפיסה של המערכת הבינלאומית כיום כרב-קוטבית, מובילים את אנקרה לנסות ולפתח יותר את קשריה עם רוסיה וסין, כפי שבא לידי ביטוי גם בעובדה שטורקיה שואפת להפוך לחברה מלאה בארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה. מבחינת טורקיה, אין סתירה בין החברות בארגונים השונים.
תהליכים אלה המתרחשים במדינות רבות בעולם, אבל במיוחד במדינות שעד כה הזדהו עם המערב בצורה כזו או אחרת, מקדמים את סדר העולם שבו תומכת סין. לדידן של המדינות המתפתחות, כוחן לא בא לידי ביטוי בצורה מספקת בבמה העולמית ולכן הן שואפות לשנות את הסדר העולמי החד-קוטבי, שבו ארצות הברית שולטת ביד רמה, לרב-קוטבי, שבו מספר מעצמות אזוריות חולקות את ניהול המערכת. ה-BRICS הוא כלי מצוין למימוש חזון זה לא רק משום שהוא מעצים את חמש המייסדות שלו כמובילות הסדר העולמי החדש, אלא גם משום שהוא מפחית את התלות של המדינות החברות בו במערב ובגופים בין-לאומיים הנשלטים ע״י המערב. באמצעות הקמת ״בנק הפיתוח החדש״ ומספר גופים כלכליים אחרים, חברות הארגון יכולות ללוות כסף ולממן פרויקטים המשרתים את האינטרסים של החברות החזקות בארגון, בראשן סין.
ה-BRICS הוא רק אחד ממספר גופים דומים שסין לקחה חלק בהקמתם, שהבולטים שבהם הם בנק ה-Asian Infrastructure Investment Bank, ארגון ה-Shanghai Cooperation Organization וה-Association of South East Asian Nations+3. הובלת יוזמות וארגונים אלה מסייעת לסין למצב עצמה כמתחרה לארצות הברית וכמובילת העולם המתפתח ובמקביל, לעצב מחדש את הסדר העולמי. בעוד שהמערב הותיר את אפריקה מאחור - סין מזמינה את מנהיגיה לפסגה מפוארת בבייג׳ינג וחותמת עימם על הסכמים, ובעוד שהמערב מתעלם מעמדותיהן של המדינות המתפתחות, לשיטתן - בייג׳ינג ושותפותיה מצרפות אותן לארגון שמטרתו להגביר את השפעתן בזירה הבין-לאומית.
ההתרחבות של ה-BRICS בינואר השנה מעידה על שינוי גישה של השלטון בבייג'ינג וראייתו את סין כמעצמה עולה הצוברת השפעה על הסדר העולמי. לא עוד הובלת ארגונים קטנים יחסית המשפיעים בעיקר על חבריהם, אלא השפעה רחבה ועמוקה ע״י צירוף מספר רב מאוד של מדינות לארגונים שבהובלתה, ואולי אף קדימון לתחרות בין ארגונים אלה לארגונים הבין-לאומיים המוכרים כיום על הובלת המערכת הבין-לאומית.
Images on this site are licensed under Creative Commons (CC) or public domain, unless stated otherwise. Some images were generated using AI tools. See individual image attributions for details.
 |
|